החלטה בתיק בש"א 1986/08

1.      לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה לתשלום דמי ארנונה, אשר הוגשה על-ידי עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") ביום 16.3.2008. במסגרת הבקשה צוין, כי בעקבות החלטתי מיום 28.2.08 בתיק הנדון, התקיימה ביום 3.3.08 פגישה בין העירייה לבין נציגי חברת גיאו בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "המשיבה 1") וחברת אופנהיימר ייצור ושיווק (1998) בע"מ (להלן: "המשיבה 3") בנכס נשוא התביעה וכן נערכו פגישות נוספות בין הצדדים. לפי האמור בבקשה, מתברר עתה כי הנכס נשוא התביעה נמצא בשתי הקומות התחתונות בבנין: חלקו האחד נמצא בקומה (1-), ושטחו 715.8 מ"ר, וחלקו השני נמצא בקומה 0, ושטחו 884.80 מ"ר, כאשר המבנה כולו הוא בן 3 קומות - (1-), (0) ו-(1). העירייה ציינה בבקשתה, כי סך כל שטח הנכס נשוא התביעה הוא למעשה 1,601 מ"ר, בעוד שהשטח שבגינו הוגשה התביעה המקורית עמד על 1,418 מ"ר בלבד. עם זאת, העירייה החליטה שלא להגדיל את סכום התביעה בהתאם, על מנת שלא לסרבל את ההליך המשפטי. לפיכך, בגין הנכס המצוי בקומה (1-) דורשת העירייה סך של 1,371,217.25 ש"ח, ואילו בגין הנכס המצוי    בקומה (0) דורשת העירייה סך של 1,362,492 ש"ח, וזאת במקום סך של 1,725,554.88 ש"ח, המגיע לה, לטענתה, בגין חיובי הארנונה עבור קומה זו.

2.      לטענת העירייה, יש לקבל את הבקשה מהטעם שהפגם שנפל בכתב התביעה המקורי הוא טכני (שאלת המיקום המדויק של הנכס) והבקשה מוגשת בשלב מוקדם של ההליך המשפטי, עוד בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית ועוד בטרם ניתן פסק דין בערעור שהוגש לבית המשפט העליון בעניין הפלוגתא בין משיבה 1 לבין משיב 2 בדבר תקפות הסכם המכר ביניהם, אשר מכוחו קבלה משיבה 1 את החזקה בנכס נשוא המחלוקת.

דיון

3.      המשיבים העלו שתי טענות מרכזיות כנגד תיקון כתב התביעה. טענה אחת היא שהתיקון המבוקש מהווה למעשה עילה חדשה אשר יש להגיש בעטיה תביעה חדשה. הטענה השניה היא שהגשת הבקשה נעשתה בשיהוי רב ועל כן יש לדחותה.

4.      האפשרות לתיקון כתב תביעה מוסדרת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

      "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

5.      התקנה בדבר תיקון כתב התביעה מתפרשת בצורה ליברלית, וכאשר  בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין באופן היעיל ביותר - נעתרים לו ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556). בתי המשפט אפשרו תיקון כתב התביעה אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה, וכן בשלבים מתקדמים של הדיון  ואף בשלב המאוחר של הערעור (ע"א 721/84 משען נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"א(1), 748, 755).

      חריגים לכלל המתואר לעיל הינם מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים בהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה אילו הייתה מוגשת התביעה מחדש (ע"א 199/82 סניטובסקי נ. חברת החשמל בע"מ, פד' לט(1) 225; ע"א 3092/90 הנ"ל).

6.      לצורך בחינת טענות הצדדים אני מוצאת לנכון להידרש לעיקרי השתלשלות האירועים בתובענה זו, הרלוונטיים לענייננו, כפי שיפורט להלן. 

7.      ביום 21.3.2004 הגישה העירייה תביעה לתשלום דמי ארנונה בסדר דין מקוצר, נגד משיבה 1. לכתב התביעה צורפו דפי פירוט בדבר חיובי הארנונה בלבד ולא צורף תשריט כלשהו של המבנה נשוא התובענה. כמו כן, בכתב התביעה פורטו הגוש והחלקה של הנכס נשוא התובענה, אך לא פורט גודל השטח של הנכס. עם זאת, בדפי   פירוט החיובים, שצורפו לכתב התביעה צוין, כי השטח בגינו נדרשים חיובי הארנונה הוא 1,418 מ"ר.

8.      בהעדר תגובה מטעם משיבה 1, החליט כב' השופט י' שפירא, ביום 18.10.2004, לתת פסק דין במעמד צד אחד לטובת העירייה. פסק דין זה בוטל בהחלטה מאוחרת יותר מיום 11.10.2005, לאחר שהתברר כי משיבה 1 לא קיבלה כלל הודעה בדבר הגשת התובענה.

9.      ביום 16.1.2006, הגישה משיבה 1 בקשה לסילוק התובענה על הסף (בש"א 294/06). ביום 18.6.2006 נערך דיון הן בבקשה זו והן בבקשה למתן רשות להתגונן שהוגשה על-ידי משיבה 1 (בש"א 382/06), בפני כב' הרשמת כנפי-שטייניץ (כתוארה אז). בהחלטתה, התירה כב' הרשמת למשיבה 1 להתגונן, ודחתה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. משיבה 1 ערערה על ההחלטה (ע"א 9347/06) וביום 17.9.2006 קבע כב' השופט י' צבן, בהחלטה שניתנה בהסכמת הצדדים, כי העירייה תהא רשאית לתקן את כתב התביעה באופן שהנכס אליו מתייחסת התובענה יתואר באופן מלא ומדויק ויתייחס גם למחזיקים בנכס דהיום. עוד נקבע, כי על מנת למנוע מחלוקות, תכלול התביעה גם תיאור פיסי של הנכס, לרבות גודל השטח בו מדובר. כן נקבע, כי העירייה רשאית להוסיף נתבעים נוספים לתביעה. 

10.  בהתאם להחלטה זו, הגישה העירייה, ביום 2.11.2006, כתב תביעה מתוקן בו נוספו משיבים 2 ו-3. כמו כן, כלל כתב התביעה המתוקן את הפירוט המירבי שלטענת העירייה היה בידה לגבי הנכס נשוא התביעה. בכתב התביעה המתוקן פורט שטח הנכס במפורש (1,418 מ"ר) וצוין, כי הנכס מצוי בקומה (1-) במבנה. כמו כן, צורף לכתב התביעה המתוקן תשריט של הנכס (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן) אשר נעשה על סמך מדידה שהתבצעה ביום 21.8.1997. העירייה ציינה בכתב התביעה המתוקן, כי ניסיון לבצע מדידה בשנת 2006 נכשל, לאחר שהמחזיקים בנכס לא אפשרו לנציגי העירייה להיכנס אל הנכס. 

11.  ביום 14.10.2007 נערך בפניי דיון בבש"א 5818/07 שהוגשה על-ידי משיבה 1 ועניינה מחיקת התביעה נגדה בטענה שהעירייה לא מילאה אחר פסק דינו של כב' השופט צבן. משיבה 1 לא התייצבה לדיון. בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון דחיתי את הבקשה והוריתי לעירייה להגיש עד ליום 19.12.2007 תמונת מצב עדכנית שתשקף מי הם המחזיקים המשלמים ארנונה כדין ומה הם אותם חלקים  בנכס שלגביהם אין משתלמת ארנונה בין משום שהם עומדים ריקים ובין משום שהמחזיקים בהם אינם משלמים. 

12.  בהמשך להחלטתי זו, הגישה העירייה, ביום 18.12.2007, את פירוט המבנה נשוא התביעה, אשר נערך על ידי מנהל יחידת השומה של העירייה, מר שוקי קרה. מפירוט המבנה ביחס לנכס מס' 0021, הוא הנכס המדובר, עולה כי נכס זה נמצא בקומה (1-) ושטחו רשום בעירייה כ-1,418 מ"ר. עוד צוין, כי במדידה שנערכה בחודש ינואר 2007 נמצא, כי השטח הוא 1,601 מ"ר.  לפירוט המבנה לא צורף תשריט.

13.  המשיבה 1 הגישה בקשה נוספת לסילוק התובענה המתוקנת על הסף (בש"א 1113/08), וביום 27.1.2008 הגישה העירייה את תגובתה לבקשה אליה צורף שרטוט של המבנה נשוא התובענה שנעשה על סמך המדידה שנערכה ביום 11.1.2007. בתגובת העירייה נכתב, כי שטחו של הנכס נשוא התביעה (0021) הוא 1,601 מ"ר והוא מצוי בקומה (1-). לעומת זאת, השרטוטים שצורפו לתשובה מעידים על כך שהנכס 0021, מתפרש על שתי קומות ולא על קומה (1-) בלבד. על-פי השרטוטים שהוגשו, שטחו של הנכס בקומה (1-) הוא 715.8 מ"ר ושטחו של הנכס בקומה (0) הוא 884.81 מ"ר. סך כל שטח הנכס הוא 1,601 מ"ר. אולם, כאמור, בתגובה בכתב,  ושלא כעולה מן השרטוטים שצורפו, כתבה העירייה כי הנכס נשוא התביעה מצוי בקומה (1-) בלבד.

 עינינו הרואות שהעירייה, באותה עת, לא נתנה דעתה לכך שהנכס מתפרש על פני שתי קומות. השרטוט של קומה (1-) סומן כנספח א/3 (כך בתשובת העירייה ובתצהיר שצורף לה) ואילו השרטוט של קומה (0) צורף ללא סימון וללא התייחסות. גם מתצהירו של מר יפים בירגר, מהנדס מטעם העירייה, אשר ערך בעצמו את המדידה של השטח ביום 11.1.07, נעדרת התייחסות לשטח הנכס המצוי בקומה (0): "נספח א/3 - שרטוט של נכס שזיהויו 0021-000-122-30510 (זהו הנכס אשר ביום ביצוע המדידה עמד ריק)". אציין כבר עתה, כי בחומר הראיות המונח לפניי בשלב זה, לא נמצא הסבר לכך שרק בבקשה הנוכחית לתיקון כתב התביעה נתנה העירייה דעתה לכך שהנכס מתפרש על פני שתי קומות, ואף סימנה את שרטוט קומה (0) כנספח א/4, בעוד שעובדה זו עולה כבר מהשרטוטים המצויים בידי העירייה מחודש ינואר 2007.

14.  ביום 28.2.2008 נערך דיון נוסף במסגרתו קבעתי, בין היתר, כי תתואם פגישה בין נציגי הצדדים לתביעה זו בשטח נשוא התובענה, וכי בפגישה זו יסייעו המשיבים ויעמידו לרשות נציגי העירייה את כל האפשרויות לבדוק את הנכסים שבבעלותם ו/או בהחזקתם מכוח חוזי שכירות, על מנת שהעירייה תוכל לבחון באופן מדויק את טענותיה ביחס לחיובי ארנונה. 

בעקבות החלטה זו, והפגישה שנערכה בעקבותיה, הוגשה הבקשה המונחת לפניי.